Shabbath
Daf 11a
וְעַל הִילְכוֹת בַּעַל קֶרִי. רִבִּי בָּא בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי. שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְאֵינוֹ שׁוֹנֶה אֲגָדוֹת. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת 11a רוֹגַלִּיּוֹת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַצִּיעַ אֶת מִשְׁנָתוֹ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַזְכִּיר אֶת הָאַזְכָּרוֹת.
Traduction
– Quant aux règles de la gonorrhée, R. Aba b. Aha dit au nom de Rabbi (65)(Berakhot 3, 4) (t. 1, p. 65 et 308). que celui qui en est atteint peut étudier la Halakha (les doctrines), non la Hagada (légende). On a enseigné au nom de R. Yossé qu’il peut étudier les halakhot courantes (dont il a l’habitude), à condition de ne pas approfondir son enseignement (de ne pas le commenter). D’après une autre explication, il pourra tout étudier, sauf à ne pas prononcer les noms sacrés de la Divinité.
Pnei Moshe non traduit
שונה הלכות. בעל קרי מותר להיות שונה בהלכות שלא ישכח ואינו שונה הגדות מפני שהן מושכין את הלב ויבא להיות מעיין ומאריך בהם:
ריגליות. אותן שהוא רגיל בהן וא''צ לעיין כל כך:
ובלבד שלא יציע את משנתו. שלא יעמיק בה להבין כפי הצעתה:
שלא יזכיר את האזכרות. השמות הכתובין בהם. וגרסינן להא לעיל בברכות פ''ג בהלכה ד':
וְעַל הִילְכוֹת אֶרֶץ הָעַמִּים. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא בַּר אַבִּינָּא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה וְיוֹסֵי בֵּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלִַם גָּֽזְרוּ טוּמְאָה עַל אֵרֵץ הָעַמִּים וְעַל כְּלֵי זְכוּכִית. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח גָּֽזְרוּ טוּמְאָה עַל כְּלֵי מַתָּכוֹת. הִלֵּל וְשַׁמַּי גָֽזְרוּ עַל טַהֳרַת הַיָּדַיִם. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. כָּךְ הָיְתָה הֲלָכָה בְיָדָן וּשְׁכָחוּה. וְעָֽמְדוּ הַשְּׁנִיִּם וְהִסְכִּימוּ עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנּוֹתְנִין בֵּית דִּין נַפְשָׁן עָלָיו סוֹפוֹ לְהִתְקַייֵם בְּיָדָן כְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בְסִינַי. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי מָנָא. כִּ֠י לֹֽא דָבָ֨ר רֵ֥ק הוּא֙ מִכֶּ֔ם. וְאִם דָּבָר רֵק הוּא. מִכֶּם. לָמָּה הוּא. שֶׁאֵין אַתֵּם יְגֵעִין בּוֹ. כִּי ה֖וּא חַיֵּיכֶ֑ם. אֵימָתַי ה֖וּא חַיֵּיכֶ֑ם. בָּשָׁעָה שֶׁאַתֵּם יְגֵעִין בּוֹ.
Traduction
– Pour ce qui concerne les lois sur les mœurs païennes, R. Zeira b. Abouna au nom de R. Jérémie n’a-t-il pas dit que Jossé b. Yoëzer de Cereda et Yossé b. Yohanan de Jérusalem ont déclaré impurs le sol des peuples idolâtres et les vases en verre (66)Derenbourg, Essai etc., p. 75.? Et R. Yona ne dit-il pas au nom de R. Juda b. Tabbaï, ou R. Yossé au nom de ce dernier et de R. Simon b. Shetah, que l’on a déclaré impurs les vases de métal, comme Hillel et Shammaï ont prescrit d’avoir bien soin de la pureté des mains (de crainte d’un mauvais contact)? A ces 2 questions, R. Yossé b. R. Aboun répond que c’était une ancienne règle oubliée depuis lors – (67)Suit un passage reproduit de (Sheviit 1, 7)..
Pnei Moshe non traduit
ועל הילכות ארך העמים. ופריך ולא כן אמר ר' זעירא וכו' דזוגות הראשונים הן שגזרו על ארץ העמים ועל כלי זכוכית שיטמאו ור' יונה אמר יהודה בן טבאי גזר ור' יוסי אמר יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח גזרו טומאה על כלי מתכות והלל ושמאי גזרו על טהרת ידים ומיהת טומאת ארץ העמים לכ''ע כבר נגזרה בימי הראשונים. ומשני ר''י בר' בון דבאמת כך היתה הלכה בידם מזוגות הראשונים אלא ששכחוה ועמדו אלו דורות השניי' והסכימו על דעת הראשונים וחזרו וגזרו על אלה:
ללמדך וכו' סופו להתקיים בידן כמה שנאמר למשה מסיני ואלו נתנו נפשם עליהם כדאמרינן לעיל שהיו הורגים בהם לפיכך נתקיים בידן אלו הגזירות ונקראו על שמם:
ואתייא. הא כהאי דאמר ר' מנא בפ''ק דפיאה כתיב כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם. ואין זה דבר והפוכו ועוד האי מכם מיותר הוא הלכך דריש לה דה''ק כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם הוא רק ולמה הוא כך לפי שאין אתם יגיעים בו:
כי הוא חייכם וכו'. כלומר ולא עוד אלא שבשעה שאתם יגיעים בו לא מיבעיא שלא יהא רק מכם אלא גם הוא חייכם ואתם ג''כ מתקיימים על ידי כך. וגרסי' להא בכתובות סוף פ''ח ולקמן בסוכה פ''ד:
שְׁמוּאֵל אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְתוֹךְ י''ח. הָא חוּץ לְי''ח אֲפִילוּ קָטָן מְבַטֵּל. הָתִיבוּן. הֲרֵי שְׁבִיעִית. הֲרֵי חוּץ לְי''ח דָּבַר. וְרִבִּי יוֹחָנָן מַקְשֵׁי לָהּ. רִבִּי קְרִיסְפְּדָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ בָאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים הָרִאשׁוֹנִים. רִבִּי (יוֹנָתָן) [יוֹחָנָן] בָּעֵי. וְלֹא כֵן תַּנְייָן. שֶׁאֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת דִּבְרֵי בֵית דִּין חֲבֵרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בַחָכְמָה וּבַמִּנְייָן. אָתָא רַב אָבוּן רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא חוּץ לְי''ח. הָא בְתוֹךְ י''ח אֲפִילוּ גָדוֹל אֵינוֹ מְבַטֵּל. מִפְּנֵי שֶׁעָֽמְדָה לָהֶן בְּנַפְשׁוֹתֵיהֶן. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלֹא הוֹאִיל וְהוּא אוֹנֵס בָּטֵל. הָתִיבוּן. הֲרֵי שֶׁמֶן. הֲרֵי בְתוֹךְ י''ח. וְרִבִּי (יוֹנָתָן) [יוֹחָנָן] מַקְשֵׁי לָהּ. רַב כַּהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא. רִבִּי אָחָא מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁמֶן בִּיטְלוּ מְבוּטָּל.
Traduction
Samuel dit que nul tribunal n’annule de décision antérieure s’il s’agit seulement des 18 mesures adoptées (68)Derenbourg, ib., p. 273.; en dehors d’elles, même une autorité secondaire peut l’annuler. Mais, fut-il objecté, est-ce que les règles de la 7e année font partie des 18 mesures? Et pourtant R. Jonathan, a objecté que, selon R. Qrispeda au nom de R. Yohanan, Gamliel et son tribunal ont annulé l’antique défense de cultiver le champ pendant 2 périodes de la 6e année (ou celle qui précède la 7e année de repos agraire)? Comment donc cette annulation peut-elle avoir lieu, puisqu’il est dit (69)Sentences et (Pr p. 34.: Aucun tribunal ne peut modifier la décision rendue par un autre tribunal, à moins qu’il ne le surpasse en science et en nombre? En effet, R. Aboun, ou R. Juda au nom de Samuel, modifie la règle précitée, en ces termes: Le tribunal ne modifie de décision antérieure que s’il s’agit d’une mesure en dehors des 18; mais pour ces dernières, même la plus haute autorité n’y peut rien changer, parce que les docteurs les ont scellées de leur sang (70)Puisque les Schammaïtes ont pris à ce propos les armes à la main.. R. Mena répond: il ne paraît pas que nul tribunal toucherait à l’une de ces 18 mesures dans les conditions ordinaires; mais en cas de force majeure, la modification peut survenir, ce qui a lieu p. ex. pour l’huile, qui fait partie des 18 mesures. R. Cahana, fils de R. Hiya b. Aba, ou R. Aha penche à dire au nom de R. Yohanan qu’en cas de modification adoptée, comme pour l’huile, elle est valable.
Pnei Moshe non traduit
לא שנו. אהא דמייתי לעיל קאי שאין ב''ד יכול לבטל דברי ב''ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין דקאמר דלא שנו אלא בתוך י''ח דבר אלו דאין שום ב''ד יכול לבטל איזה דבר מהן עד שיהא גדול וכו' אבל גזירה אחרת שהוא חוץ לי''ח דבר וגזרו הראשונים עליה אפילו בית דין הקטן מהם מבטל:
התיבון. על הא דשמואל דקאמר מה שהוא חוץ לי''ח דבר אפי' ב''ד הקטן יכול הוא לבטל:
הרי שבועות הרי חוץ לי''ח דבר. כלומר מה שגזרו הראשונים להוסיף על השבועות מקודם כדתנן בפ''א ובפ''ב דשבועות עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית וכו' ומכאן ואילך אסור משום תוספת שביעי' והרי זה חוץ לי''ח דבר היא ואפ''ה ר' יוחנן מקשי עליה התם כדמסיים ואזיל דקאמר שם ר' קריספדא בשמיה דר''ג וב''ד התירו באיסור שני פרקי' הראשוני' דאיירי בתוספת שביעית והן ביטלום:
ור' יוחנן בעי. כצ''ל וכך הוא לעיל בשביעית פ''ק וכלו' דהוה מקשי עלה ולא כן תנינן שאין ב''ד יכול לבטל וכו' והתם משני לה ר' יוחנן גופיה וקאמר שלא ביטלום לגמרי אלא לצורך שעה הוא שהתירו אלמא דאפילו במה שהוא חוץ לי''ח דבר אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ומנין:
אתא ר' אבון וכו'. כלומר כי אתא ר' אבון אמר דבאמת לא כך איתמר להא דשמואל אלא הכי איתמר לא שנו להא דתנינן שאין ב''ד יכול לבטל וכו' דמשמע דאם הוא גדול ממנו בחכמה ומנין יכול הוא לבטל והיינו דוקא במה שהוא חוץ לי''ח דבר הא במה שהוא בתוך י''ח דבר אפי' ב''ד גדול מהם אינו יכול לבטל מפני שעמדה להן בנפשותיהן כדאמרי' לעיל שהיו הורגים בתלמידי ב''ה עד שקיבלו עליהם י''ח דבר אלו ושלא יתבטלו לעולם:
א''ר מנא לא מסתברא דלא וכו'. כלו' דר' מנא פריך דאי מהאי טעמא א''כ אדרבא איפכא מסתברא הוא דאלא מפני שבאונס קיבלו עליהם הלכך אם לאחר זמן נראה לאיזה ב''ד לבטל בטל הוא שהרי מתחלה לא הסכימו ב''ה להם אלא ע''י אונס:
התיבון הרי שמן הרי בתוך י''ח. הוא להאי ת''ק דקאמר לעיל שגזרו על פיתן וכו' ועל שמנן ואמרי' לעיל דרבי ובית דינו נמנו והתירו בשמן ור' יוחנן מקשי עלה כדגריס לעיל ר' יוחנן בעי ולא כן תני שאין ב''ד יכול לבטל וכו' אלמא דאי הוה ב''ד גדול בחכמה ובמנין יכול הוא לבטל אפי' למה שהוא בתוך י''ח וקשיא ללישנא בתרא דשמואל:
רב כהנא וכו'. כלומר מהאי דשמן לא תיקשי מידי דהא כבר אמרי' לעיל דמה שביטלו בשמן מבוטל הוא לכ''ע ואפי' לר' יוחנן דקאמר דניאל אסרו הא איהו גופיה הדר וקאמר ביה טעמא מפני שבדקו ומצאו שהגזירה של שמן לא קיבלו אותה רוב הצבור עליהן:
נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי. חָמֵשׁ חַטָּאוֹת מֵיתוֹת רָצוּ בֵית דִּין לְבַטֵּל מְבַטְּלִין. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. שֶׁלֹּא יִדָּחוּ לְמִיתָה וְיִפְּלוּ לִנְדָבָה. אֲבָל לִיקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אֵין חַטָּאת מֵיתָה קְרֵיבָה.
Traduction
– Nahman, fils de R. Samuel b. Nahmeni, dit au nom de ce dernier: pour 5 sortes de sacrifices de péché, dont la cause première est désormais morte (n’est plus) et que le tribunal voudrait modifier, il le peut. C’est vrai, dit R. Hiya b. Ada, pour que les animaux ayant une telle destination ne meurent pas faute d’emploi et qu’on les consacre en dons; mais, quant à les offrir sur l’autel, cela ne se peut plus (et voilà qui est immuable).
Pnei Moshe non traduit
חמש חטאות מתות. הא דקי''ל בפ''ד דתמור' דחמש חטאות מתות הן כדקחשיב להו התם אם רצו ב''ד לבטל לתקנה זו מבטלין אותה:
הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה. דוקא לענין זה הוא דיכולין לבטלן שלא ידחו למיתה אלא ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה אבל שיאמר ליקרב אותן עצמן ע''ג המזבח אין שומעין להם לפי שאין חטאת העומדת למיתה קריבה ודי בזה שיאמרו אע''פ שבתחלה עומדת למיתה לרעייה אזלא:
Shabbath
Daf 11b
משנה: 11b בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ סַמְמָנִין וְכַרְשִׁינִין אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:
Traduction
L’école de Shammaï dit: on ne doit pas (la veille du Shabat) faire tremper des ingrédients pour l’encore, ou des épices, ou des vesces de fourrage, à moins que leur trempage puisse encore s’effectuer le même jour; selon Hillel, c’est permis.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין שירין דיו. שנותנין מים על דיו יבש כדי להשרות וכן סממנין לצבוע בהן וכרשינין שהן עומדין למאכל בהמה ושורין אותן במים וקסברי ב''ש דכל אלו אסור להתחיל בהן בע''ש אלא א''כ יש שהות כדי שישורו מבע''י ובגמרא הכא מפרש לה דטעמא דבית שמאי דילפי מקרא דצריך שתהיה המלאכה נגמרת קודם השבת ומיהו ע''כ דמחלקינן לב''ש בין אם המלאכה נעשית בכלי או לא כדמוכרח מהסוגיא דגמרא וסבירא ליה לב''ש דאסור משום שביתת כלים וכך הוא טעמייהו בהני מתני' דלקמן:
וב''ה מתירין. כדמפרש טעמייהו בגמרא דילפי מקרא דכל מלאכה שהתחיל בה מע''ש והיא נגמרת מאליה בשבת מותר ולא מחלקי בין אם היא נגמרת בכלי או לא דלית להו שביתת כלים כלל:
הלכה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ סַמְמָנִין וְכַרְשִׁינִין כול'. וּמַה טַעַמְּהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲבוֹד וְעָשִׂ֖יתָ כָּל מְלַאכְתֶּֽךָ׃ כָּל מְלַאכְתֶּֽךָ. גּוֹמְרָהּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּמַה טַעַמְּהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה מַֽעֲשֶׂ֔יךָ וּבַּיּ֥וֹם. מַא מְקַייְמִין בֵּית הִלֵּל טַעַמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲבוֹד וְעָשִׂ֖יתָ כָּל מְלַאכְתֶּֽךָ׃ בְּעוֹבְדֵי בְייָדָן. וּמַא מְקַייְמִין בֵּית שַׁמַּי טַעַמוֹן דְּבֵית הִלֵּל. שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה מַֽעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם. כְּהָדָא דְתַנֵּי. פּוֹתְקִין אַמַּת הַמַּיִם לְגִינָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהִיא שׁוֹתָה וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין קִילוֹרִית עַל גַּבֵּי הָעַיִן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהוּא מִתְרַפֵּא וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין רְטִייָה עַל גַּבֵּי מַכָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהִיא מִתְרַפֵּא וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהֵן מִתְעַשְּׁנִין וְהוֹלְכִין בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין גָּפְרִית תַּחַת הַכֵּלִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהֵן מִתְגַּפְּרִין וְהוֹלְכִין בַּשַּׁבָּת. אֵין נוֹתְנִין חִטִּים לָרֵחַיִים שֶׁל מַיִם אֶלָּא כְדֵי שֶׁייִטָּחֵנוּ כָּל צוֹרְכָן מִבְּעוֹד יוֹם. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַשְׁמִיעוֹת אֶת הַקּוֹל. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. יְאוּת סָבַר כְּרִבִּי יְהוּדָה. בְּרַם כְּרַבָּנִין. כְּמַה דְאִינּוּן אָֽמְרִין תַּמָּן מִשֵּׁם לֹא הוּתְחַל בְּכָל טִיפָּה וְטִיפָּה. כֵּן אִינּוּן אָֽמְרִין הָכָא מִשּׁוּם לֹא הוּתְחַל בְּכָל חִיטָּה וְחִיטָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׁכָח וְתוֹקֵעַ אֶת הַיָּתֵדי.
Traduction
A l’appui de son avis, Shammaï invoque ce verset (Ex 20, 9): Pendant six jours tu travailleras et feras tout ton ouvrage; c.-à-d. que tout le travail devra être achevé lorsqu’il fera encore jour. Hillel invoque la suite de ce verset disant: et le 7e jour, etc. (qu’en ce jour aussi le travail pourra s’achever). -Comment Hillel peut-il justifier l’explication adoptée par Shammaï? -Elle s’applique, selon lui, à l’ouvrage manuel (non à une opération spontanée, comme de la Mishna). Shammaï, d’autre part, réplique à Hillel que son explication autorisant le travail qui s’achève spontanément en ce jour, s’applique aux cas suivants: on peut ouvrir une rigole d’eau allant de la source au jardin le vendredi, bien que l’arrosage doive profiter au jour du Shabat; on peut la veille mettre un collyre sur l’œil, bien que le remède doive porter profit en ce jour; on peut mettre une emplâtre sur une plaie la veille, bien que la guérison ait lieu au Shabat; on peut la veille mettre de l’encens sous les vases, bien qu’ils se parfumeront au jour du Shabat, de même que l’on peut mettre du soufre sous les vases d’argent, pour que le lendemain les ciselures ressortent. Il est interdit cependant de mettre du blé au moulin à eau, à moins que la mouture soit achevée avant la fin du jour. C’est que, dit R. Hagaï, le bruit que font entendre les meules montre trop ostensiblement le travail accompli en ce jour. On comprend, lui dit R. Yossé, cette addition du motif d’interdiction, si tu partages l’avis de R. Juda (71)Ci-après, 2, 4, il permet de poser au bord de la lampe une coquille d'œuf dont l'huile tombe par gouttes.; mais, selon l’autre sage (son interlocuteur), l’action du moulin serait interdite parce que le commencement de la mouture de chaque grain de blé n’a pas lieu dès la veille, de même que plus loin ils interdisent l’alimentation d’une lumière le vendredi soir au moyen de l’huile s’échappant d’une coquille d’œuf trouée, vu que chaque nouvelle goutte survenant n’a pas commencé à tomber avant le Shabat. Selon R. Yossé b. R. Aboun, la mouture est interdite (quoique s’opérant d’elle-même), par la crainte qu’en un moment d’oubli il enfonce le pieu d’arrêt du moulin à l’achèvement de l’opération (ce qui est interdit).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ומ''ט דב''ש משום דכתיב בדבור זכור את יום השבת ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך דמשמע דכל מלאכתך צריך שתהיה גומרה מבע''י וב''ה ילפי מקרא דכתיב בפ' משפטים ששת ימים תעשה וביום השביעי תשבות מדהוה ליה למיכתב ויום השביעי תשבות וכתיב וביום ללמדך שאם התחיל במלאכה בע''ש אע''פ שהיא נגמרת מאליה בשבת מותר דביום קאי אדלעיל דיש לך שתעשה במבעוד יום וביום השביעי והיינו כשנגמרת מאליה בשבת:
מה מקיימין ב''ה. מה עביד להו בהאי קרא דילפי ב''ש לטעמייהו:
בעובדי בידן. דוקא בעושה מלאכה בידים הקפיד הכתוב שתהא כל מלאכתך עשויה מקודם השבת ולא תאמר שאם התחיל בה מקודם גומרה אף בשבת אבל היכא שהמלאכה נגמרת מאליה והתחיל בה מבע''י מותר:
ומה מקיימין ב''ש וכו'. הא משמע מדכתיב וביום דיש לך מלאכה הנגמרת מאליה בשבת שמותרת:
כהדא דתני וכו'. בתוספתא פ''ק כלומר בהני אף ב''ש מודו דמותר היכא שגגמרת המלאכה מאליה ולהכי אתי האי קרא דוביום וטעמא דהני לא צריכי כלי אבל במלאכה שנגמרת בכלי קאסרי ב''ש משוח שביתת כלי כדפרישית במתני':
פותקין. פותחין אמת המים שמושכת מן הנהר והולכת להשקות את הגינה:
קילורית. תחבושת העשויה מסם המרפא:
נותנין מוגמר. מיני בשמים ע''ג גחלים לגמר בהן את הכלים שלמעלה וכן גפרית ומיירי שהגחלים מונחין ע''ג הקרקע ולא בכלי דאל''כ מאי איכא בין הני להא דבמתני' דקאסרי ב''ש:
אין נותנין חיטין לרחיים וכו'. ופליגי אמוראי בהאי טעמא דר' חגיי סבירא ליה דטעמא הוי מפני שהן משמיעות את הקול בשבת:
א''ל ר' יופי יאות רבי סבר כר' יהודה. לרבי חגיי קרי ליה רבי שקיבל ממנו כדאמרי' בדמאי ופלוגתא דר' יהודה ורבנן בפרק דלקמן היא לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וכו' בשביל שתהא מנטפת וכו' ור' יהודה מתיר ומפרש לה הש''ס התם דטעמייהו דרבנן דאסרי מפני שלא הותחל בכל טיפה וטיפה כלומר שלא הותחל מע''ש אלא טיפה טיפה והשאר מנטפת והולכת בשבת שהרי א''א שכל טיפה וטיפה יתחילו לנטף מבעוד יום והוי כעושה שיטיף בשבת ורבי יהודה סבר משקה טופח חיבור ומכיון שהותחל מע''ש בטיפה אחת סגי דהוי כהותחל בכל השמן מע''ש והשתא קאמר רבי יוסי לר' חגיי יאות אמרת בטעמא דידך דמשמע דסבירא לך כרבי יהודה דהתם והלכך איצטרכה הכא להאי טעמא משום השמעת הקול ברם כרבנן דהתם לא איצטרך להאי טעמא דהא כמה דאינון אמרין תמן משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה ה''נ הכא משום שלא הותחל טחינת הרחיים בכל חטה וחטה והוי כנותן בתחלה שיטחנו כל החטים בשבת:
רבי יוסי בר' בון. אמר נמי טעמא דאחריני איכא לאסור ברחיים מפני דחיישינן שהוא שוכח ותוקע את היתד בשבת לתקן את הצריך לו בהרחיים ומה''ט אסרו ליתן חטים לתוכן אפי' מע''ש:
בֵּית שַׁמַּי אָֽמְרוּ לְבֵית הִלֵּל דָּבָר אֶחָד וְלֹא יָֽכְלוּ לְהָשִׁיבָן. בֵּית הִלֵּל אָֽמְרוּ לְבֵית שַׁמַּי דָּבָר אֶחָד וְלֹא יָֽכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. אֵין אַתֵּם מוֹדִין לָנוּ שֶׁטּוֹעֲנִין קוֹרַת בֵּית הַבַּד וּבְעִיגּוּלֵי הַגַּת עִם חֲשֵׁיכָה. וְלֹא יָֽכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִילוּלֵא דְלָא מַעֲלֶה רֵישִׁי בֵינֵי אַרְיְווָתָא הֲוִינָא אֲמַר טַעֲמָא. תַּמָּן כְּבָר נֶעֶקְרָה כָל טִיפָּה וְטִיפָּה מִמְקוֹמָהּ. הָכָא מָה אִית לָךְ מֵימַר.
Traduction
L’école de Shammaï a opposé à celle de Hillel une objection que celle-ci n’a pu résoudre, de même que l’inverse a eu lieu. Ainsi, celle de Hillel dit à celle de Shammaï (72)Ci-après, 9.: vous reconnaissez bien comme nous que l’on peut, la veille au soir, charger les presses à huile de poutres et le cuvier avec des cylindres de compression; à quoi leurs adversaires ne répliquèrent rien. Si je ne craignais pas, dit R. Zeira, de mettre la tête entre la gueule de ces lions (Shammaï et Hillel), j’aurais dit le motif suivant: plus loin (§ 9), c’est permis de laisser s’accomplir au Shabat un travail spontané, parce que dès la veille chaque goutte qui doit s’écouler a quitté sa place primitive, tandis que pour les cas énumérés ici (dans notre Mishna), on ne saurait dire la même raison.
Pnei Moshe non traduit
בית שמאי אמרו לבית הילל דבר אחד וכו'. הא דלקמן ולא יכלו להשיבן כדאמר בתוספתא שם ששניהן עמדו בתשובתן ולא השיבו אחר כך זה לזה כלום:
אין אתם מודין לנו שטוענין קורת בית הבד וכו'. דלא פליגי בית שמאי ובית הילל בזה כדתנן לקמן במתני' ושוין אלו ואלו וכו' ואם כן מ''ש להני דמתני' שאתם אוסרין ולא יכלו ב''ש להשיבן על זה:
אמר רבי זעירא. אלולי שאיני רוצה להכניס ראשי בין האריות האלה הייתי משיב על זה דשאני תמן בקורת בית הבד וכו' שכבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה מע''ש ומאליהן הן הולכין לתוך הכלי בשבת אבל הכא בהני דמתניתין מה אית לך מימר שהרי כל זמן שהן במים נשרין הן ביותר ונמצאת המלאכה נגמרה בשבת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source